Steinsaltz Commentary Taanit 18a – ביאור שטיינזלץ תענית יח.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

אֶלָּא לֶאֱסוֹר יוֹם שֶׁלְּפָנָיו ה״נהָכָא נָמֵי לָא נִצְרְכָה אֶלָּא לֶאֱסוֹר יוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו כְּמַאן כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר בֵּין לְפָנָיו בין לְאַחֲרָיו אָסוּר אִי הָכִי בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה נָמֵי מַאי אִירְיָא דְּהָוֵי יוֹמָא דְּמִקַּמֵּי יוֹמָא דְּמִיתּוֹקַם תְּמִידָא תִּיפּוֹק לֵיהּ דה״לדְּהָוֵה לֵיהּ יוֹמָא דְּבָתַר עֶשְׂרִין וּתְמָנְיָא בֵּיהּ. דְּתַנְיָא בְּעֶשְׂרִים ותמני׳וּתְמָנְיָא בֵּיהּ אֲתָת בְּשׂוֹרְתָּא טָבְתָּא לִיהוּדָאֵי דְּלָא יְעִידוֹן מִן אוֹרָיְיתָא שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה¹ שְׁמָד² עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה וְשֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְשֶׁיְּחַלְּלוּ שַׁבָּתוֹת מָה עָשָׂה יְהוּדָה בֶּן שַׁמּוּעַ וַחֲבֵירָיו הָלְכוּ וְנָטְלוּ עֵצָה מִמַּטְרוֹנִיתָא אַחַת שֶׁכׇּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי מְצוּיִין אֶצְלָהּ. אָמְרָה לָהֶם עִמְדוּ וְהַפְגִּינוּ בַּלַּיְלָה הָלְכוּ וְהִפְגִּינוּ בַּלַּיְלָה אָמְרוּ אֵי שָׁמַיִם לֹא אַחִים אֲנַחְנוּ לֹא בְּנֵי אָב אֶחָד אֲנַחְנוּ לֹא בְּנֵי אֵם אַחַת אֲנַחְנוּ מָה נִשְׁתַּנֵּינוּ מִכׇּל אוּמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁאַתֶּם גּוֹזְרִין עָלֵינוּ גְּזֵירוֹת רָעוֹת וּבִטְּלוּם וְאוֹתוֹ היום עֲשָׂאוּהוּ יו״טיוֹם טוֹב. אָמַר אַבָּיֵי לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְחֹדֶשׁ מְעוּבָּר. רַב אָשֵׁי אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא לְחֹדֶשׁ חָסֵר כׇּל שֶׁלְּאַחֲרָיו בְּתַעֲנִית אָסוּר בְּהֶסְפֵּד מוּתָּר וְזֶה הוֹאִיל וּמוּטָל בֵּין שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים עֲשָׂאוּהוּ כיו״טכְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ וַאֲפִילּוּ בְּהֶסְפֵּד נָמֵי אָסוּר. אָמַר מָר מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ וְעַד סוֹף מוֹעֲדָא אִיתּוֹתַב חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא דְּלָא לְמִיסְפַּד לְמָה לִי לְמֵימַר מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ לֵימָא מִתִּשְׁעָה בֵּיהּ וּתְמָנְיָא גּוּפֵיהּ אָסוּר דה״לדְּהָוֵה לֵיהּ יוֹמָא דְּאִיתּוֹקַם בֵּיהּ תְּמִידָא. כֵּיוָן דְּאִילּוּ מִקְּלַע (לֵיהּ) מִילְּתָא וּבַטְּלִינֵּיהּ לְשִׁבְעָה תְּמָנְיָא גּוּפֵיהּ אָסוּר דה״לדְּהָוֵה לֵיהּ יוֹמָא קַמָּא דְּאִיתּוֹתַב בֵּיהּ חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא. הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה נָמֵי כֵּיוָן דְּאִילּוּ מִיקְּלַע מִילְּתָא וּבַטְּלִינֵּיהּ לְעֶשְׂרִים וּתְמָנְיָא עֶשְׂרִין וְתִשְׁעָה גּוּפֵיהּ אָסוּר דה״לדְּהָוֵה לֵיהּ יוֹמָא דְּמִקַּמֵּי יוֹמָא דְּאִיתּוֹקַם תְּמִידָא. אִיתְּמַר ר׳רַב חִיָּיא בַּר אַסִּי אָמַר רַב הֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי וּשְׁמוּאֵל אָמַר הֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי מֵאִיר. וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי וְהָתַנְיָא רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר בְּהוֹן בְּהוֹן שְׁתֵּי פְעָמִים לוֹמַר לָךְ שֶׁהֵן אֲסוּרִין לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן מוּתָּרִין וְאָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. מֵעִיקָּרָא סָבַר כֵּיוָן דְּלֵיכָּא תַּנָּא דְּמֵיקֵל כְּרַבִּי מֵאִיר אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר כֵּיוָן דְּשַׁמְעֵיהּ לְרַבָּן שִׁמְעוֹן דְּמֵיקֵל טְפֵי אָמַר הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וְכֵן אָמַר בָּאלִי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא לְבָאלִי אַסְבְּרַא לָךְ כִּי אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי אַדְּלָא לְהִתְעַנָּאָה. וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי וְהָאָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה וּתְנַן ^אאע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִיןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה ב׳:י״ג

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״נגזרה״.

² כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״גזירה״.

אלא לאסור את היום שלפניו, אם כן הכי נמי [כך גם כן] לא נצרכה אלא לאסור אף את היום שלאחריו, לומר שגם היום שאחרי סוף המועד אסור בהספד משום שהוא לאחר יום הכתוב במגילת תענית. ושואלים: כמאן [כשיטת מי הדבר], אם תאמר שהוא כשיטת ר׳ יוסי שאמר: לא רק היום הכתוב במגילת תענית אסור אלא בין לפניו ובין לאחריו אסור; אי הכי [אם כך] ביום העשרים ותשעה בחודש אדר נמי [גם כן] מאי איריא [מה שייך, מדוע דווקא] ייאסר להתענות בו מן הטעם שאמרנו דהוי יומא דמקמי יומא דמיתוקם תמידא [שהוא יום לפני היום שהועמד בו התמיד], ראש חודש ניסן? תיפוק ליה [תצא לו] הלכה זו שאסור להתענות ביום זה מטעם אחר — דהוה ליה [שהרי הוא] יומא דבתר עשרין ותמניא ביה [יום אחרי עשרים ושמונה בו, באדר] ומטעם זה עצמו ייאסר בתענית, דתניא [שכן שנינו בברייתא] במגילת תענית: בעשרים ותמניא ביה [בעשרים ושמונה בו] באדר אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מן אורייתא [באה בשורה טובה ליהודים שלא יסורו מן התורה] וקבעו יום זה כחג. ומהו הענין? מבואר שם: שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה (רומי) שמד על ישראל שלא יעסקו בתורה, ושלא ימולו את בניהם, ושיחללו שבתות. מה עשה יהודה בן שמוע וחבריו? הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא (גבירה) אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה מה יעשו. אמרה להם: עמדו והפגינו (צעקו) בלילה. הלכו והפגינו בלילה, ואמרו בצעקתם: אי (אוי) שמים! וכי לא אחים אנחנו, לא בני אב אחד אנחנו, לא בני אם אחת אנחנו? מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות רעות! והשפיעה ההפגנה ובטלום את הגזירות הללו, ואותו יום שביטלום עשאוהו יום טוב. וכיון שעשרים ושמיני באדר הוא יום טוב, הרי לדעת ר׳ יוסי גם ביום שלאחריו אסור להתענות, ואם כן אין צורך לשנות גם את ראש חודש ניסן כדי לאסור את העשרים ותשעה באדר מטעם יום שלפניו, שכן הוא אסור כבר משום שהוא יום אחרי העשרים ושמונה באדר! אמר אביי: לא נצרכה אלא לחדש מעובר. שהרי יתכן שיהיה חודש אדר בן שלושים יום ואז היום העשרים ותשעה בו אינו היום שלפני ראש חודש ניסן ואין לאוסרו אלא משום שהוא היום שלאחר העשרים ושמונה באדר. רב אשי אמר: אפילו תימא [תאמר] לחודש חסר, בכל זאת צריך שיהיו שני ימים טובים אלה, כי אמנם כל שלאחריו — בתענית אסור אבל בהספד מותר, ויום זה, הואיל ומוטל בין שני ימים טובים, העשרים ושמיני באדר וראש חודש ניסן — עשאוהו שיהיה דינו כיום טוב עצמו, ואפילו בהספד נמי [גם כן] אסור. אמר מר [החכם] במגילת תענית: מתמניא ביה [משמונה בו, בניסן] ועד סוף מועדא [המועד, פסח] איתותב חגא דשבועיא [הוחזר חג השבועות] ולפיכך נקבע שלא למיספד [לספוד] בהם. ושואלים: למה לי למימר [לומר] מתמניא ביה [משמונה בו]? לימא [שיאמר] מתשעה ביה [בו], שכן ותמניא גופיה [ושמיני עצמו] אסור משום דהוה ליה יומא דאיתוקם ביה תמידא [שהרי הוא יום שהוקם בו התמיד] כפי ששנינו! ומשיבים: צריך הדבר להיאמר כיון שאילו מקלע ליה מילתא ובטליניה [הזדמן לו דבר של אבל ונבטל] את יום שבעה — הרי תמניא גופיה [היום השמיני עצמו] אסור מטעם אחר, דהוה ליה יומא קמא דאיתותב ביה חגא דשבועיא [שהרי הוא יום ראשון שהושב בו חג השבועות] ולא נאמר שיום זה יש בו שמחה רק מפני שהוא היום שאחר יום הקמת התמיד, אלא יש בו שמחה לעצמו, שאינה בטלה עם ביטול השביעי. ומעירים: השתא דאתית להכי [עכשיו כיון שהגעת לכאן] לתירוץ בדרך זו, שמא ייבטל יום טוב אחד, אף עשרים ותשעה נמי [גם כן] אפשר להסביר: כיון שאילו מיקלע מילתא ובטליניה [הזדמן דבר באותו יום ונבטל] את היום העשרים ותמניא [ושמונה] — עשרין ותשעה גופיה [עצמו] אסור דהוה ליה יומא דמקמי יומא דאיתוקם תמידא [שהרי הוא יום מלפני היום שהוקם בו התמיד] וצריך הדבר להיאמר מטעם זה. א איתמר [נאמר] שחלקו אמוראים בהלכה, ר׳ חייא בר אסי אמר בשם רב: הלכה כר׳ יוסי, שבכל אותם ימים הכתובים במגילת תענית שאסורים בהספד, אסור כמו כן גם ביום שלפניהם וגם ביום שלאחריהם, ושמואל אמר: הלכה כסתם משנה, שעל פי הכללים המסורים בידינו היא שיטת ר׳ מאיר, שאסורים בימים שלפניהם ומותרים בשלאחריהם. ותוהים: ומי [והאם] אמר שמואל הכי [כך]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: רבן שמעון בן גמליאל אומר: ומה תלמוד לומר במגילת תענית ״בהון״ ״בהון״ שתי פעמים (״למספד בהון״ ״להתענאה בהון״) לומר לך בהדגשה זו: שהן עצמם אסורין, לפניהן ולאחריהן — מותרין. ואמר שמואל: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. וכיצד אומר אתה שפסק הלכה כר׳ מאיר? ומשיבים: מעיקרא [מתחילה] סבר כיון דליכא [שאין] תנא אחר שמיקל ואומר כשיטת ר׳ מאיר, אמר הלכה כר׳ מאיר, כיון דשמעיה [ששמע אותו] את רבן שמעון שהוא מיקל טפי [יותר], אמר: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, שעיקר פסק ההלכה שלו היה שיש להקל בימים טובים אלה ככל האפשר. וכן אמר החכם באלי אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: הלכה כשיטת ר׳ יוסי. ומספרים: אמר ליה [לו] ר׳ חייא בר אבא לבאלי: אסברא לך [אסביר לך] את הדברים, כי [כאשר] אמר ר׳ יוחנן שהלכה כשיטת ר׳ יוסי — לא לכל דבר אמר, אלא א״דלא להתענאה״ [על היום שנאמר בו שלא להתענות] שגם לפניו אסור, אבל בימים שנאמר בהם שלא להספיד לא פסק כר׳ יוסי, ויום שלאחריהם מותר. ושואלים: ומי [והאם] אמר ר׳ יוחנן הכי [כך]? והאמר [והרי אמר] ר׳ יוחנן כלל גדול: הלכה כסתם שיטה במשנה שאינה מצויינת בשם אומרה. ותנן [ושנינו במשנה]: אף על פי שאמרו שבימי קריאת המגילה מקדימין ולא מאחרין, ותיקנו חכמים שבמקומות מסויימים אפשר יהיה לקרוא את המגילה גם באחד עשר, בשנים עשר, ובשלושה עשר באדר,מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון